מאיר מנחם נ' "ידיעות אחרונות בע"מ

החלטה

1.במסגרת תיק זה הוגשו שתי בקשות:

האחת – בקשה שהוגשה ע"י התובע – בה עתר לתיקון כתב התביעה המקורי שהוגש לתיק.

השניה – בקשה שהוגשה ע"י הנתבעת ובה העלתה טענת התיישנות כנגד תביעת התובע מן הטעם שלא הגיש תביעתו תוך 7 השנים המנויות בתקופת ההתיישנות.

יצוין כי את הטענה המקדמית לענין התיישנות, טענה הנתבעת עוד כלפי התביעה המקורית שהוגשה לתיק, טרם הוגשה בקשת התיקון ע"י התובע, במסגרת כתב הגנתה, וחזרה ועמדה על טענתה זו אף ביתר שאת כלפי כתב התביעה המתוקן שאף מטעם זה התנגדה להגשתו וקבלתו.

2.משבנסיבות הענין בקשות נראות שלובות וקשורות זו בזו, החלטתי מטעמי הבהירות ויעילות הדיונית כאחת, לדון בהן במשותף במסגרת החלטה אחת.

3.כתב התביעה שהוגש לתיק הינו ע"ס 30,000 ₪ (קרן, בצירוף ריבית והצמדה) בגין פיצוי פיטורים. כתב התביעה נושא תאריך 24.6.10 והתיק נפתח בבית הדין (נקלט למערכת נט המשפט) ביום 14.7.10.

נוסח כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 1.2.11 בצירוף בקשה להגדלת סכום התביעה, כאשר התובע מבקש להגדיל סכום התביעה כך שיעמוד על סך 403,800 ₪ בהתאם לפירוט כדלקמן: סך 23,800 ₪ כפיצוי פיטורין ; פיצויים על פגיעה במעמדו המקצועי של המבקש/התובע הפסד הרצאות כתוצאה מאובדן משרתו ככותב הטור בידיעות אחרונות ואובדן יכולת השתכרות עתידית בסך 150,000 ₪ ; פגיעה בחופש הביטוי של המבקש ע"י הצגת דיעותיו, עמדותיו וערכיו לציבור באופן מטעה קיצונית בסך 100,000 ₪ ; עוגמת נפש ופגיעה בבריאות 100,000 ₪ וכן הוצאות משפט וטרחה בסך 30,000 ₪.

4.במסגרת הבקשה לתיקון כתב תביעה התייחס התובע לטענה המקדמית שהועלתה ע"י הנתבעת בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, שם נטען כי מועד סיום הקשר היה 24.6.03 כעולה ממכתבו של התובע שצורף כנספח ב' לכתב ההגנה, ולא יולי אוגוסט 2003, כפי שנטען ע"י התובע בכתב תביעתו.

לטענתה התובע הוא שהפסיק להעביר אליה מאמרים במועד שנקבע על ידו.

5.יצוין כבר בהקשר זה, כי טענה נוספת של הנתבעת, והיא הטענה המרכזית העוברת כחוט השני בכתב הגנתה, הינה הטענה לענין אופי ההתקשרות, והאם מדובר ביחסי עובד ומעביד, כטענת התובע, או שמא שימש התובע כפובליציסט שיש לראותו כמשתתף חופשי פרילאנסר אותנטי, כמשמעו בפסיקה, שאין לראותו כעובד, כטענת הנתבעת, אך מאחר ולא הוגשה כל בקשה לסילוק על הסף, והובהר אף במסגרת הדיון המוקדם שהתקיים בפני כי אין בכוונת הנתבעת להגישה, אלא שסוגיה זו תהווה חלק מהמחלוקת בין הצדדים ככל שתידחה טענת ההתיישנות ויתאפשר לתובע להמשיך בתביעתו ו/או בתביעתו המתוקנת – איני מכריעה או מחווה דעתי על סוגיה זו במסגרת החלטה זו.

6.לטענה זו של הנתבעת לפיה התיישנה התביעה וקם, איפוא, מחסום דיוני המונע ממנו להמשיך בתביעתו כנגדה, הגיב התובע עוד טרם הגשת בקשתו לתיקון כתב התביעה וזאת בתגובה לכתב ההגנה שהוגשה לתיק ביום 30.12.10, ובמסגרתה כבר הודיע כי מבקש לתקן את התביעה ולהגדילה.

7.לטענת התובע, ביום 12.7.10 פורסמה על ידי מנהל בתי המשפט משה גל הודעה בדבר סיום שביתת העובדים במערכת בתי המשפט – שביתה שהחלה ביום 21.6.10 כך שלא ניתן היה להגיש את כתב תביעתו החל מיום 21.6.10, מועד פריצת השביתה, והוא הגיש אותה, לטענתו, עם סיום מועד השביתה.

עוד טען, כי לאור השתלשלות הדברים טרם סיום עבודתו, קדמו לניתוק הקשר חילופי התכתבויות, כאשר המאמר האחרון שפירסם בעיתון והיה בתאריך 22.6.03, והמאמר שהיה, לטענתו, הסיבה להפסקת עבודתו, נשלח לעיתון בתאריך 29.6.03, כאשר ההתכתבויות והשיחות בינו לבין עמוס כרמל ומשה ורדי נמשכו בחודשים יולי ואוגוסט 2003 . משכך, לטענתו לא חלה עדיין ההתיישנות בעת הגשת תביעתו לבית הדין.

8.הנתבעת טענה בתגובתה לבקשת התובע לדחיית טענת ההתיישנות, כי היא לא נתמכה בתצהיר, וכי אין לתובע כל נימוק ממשי כנגד טענת ההתיישנות ובודאי שבחלוף 8 חודשים נוספים עד הגשת הבקשה לתיקון התביעה והגדלתה המשמעותית בגין עילות חדשות חלפו כ- 8 שנים מיום היווצר העילה.

9.במסגרת הדיון שהתקיים בפני חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם, ובאשר למועד ההתיישנות, טענה הנתבעת כי מועד ניתוק הקשר הוא בכל מקרה ממועד הודעת התובע במכתבו בו הודיע על ניתוקו ביום 24.6.03, ואין מקום לספור את המועד עפ"י מועד התכתבויות אחרות, מאוחרות יותר, ובכל מקרה ודאי שהתיישנה התביעה שמבקש לתקנה לאור מועד הגשתה.

התובע טען, לאור הערת בית הדין לגבי מועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה וכי יש למנות את ההתיישנות ממועד התיקון גם אם יעתר ביה"ד לבקשתו, כי המילה "תיקון" הינה טעות שלו, מדובר למעשה בתגובה לכתב ההגנה, וכי אין מקום מטעמים טכניים ופרוצדוראלים למנוע ממנו הדיון בטענותיו כלפי הנתבעת.

10.לאחר שעיינתי בכל מסמכי התיק ובטענות הצדדים לענין זה שהוגשו טרם הדיון שנערך בפני ולאחריו, וכן בטיעוני הצדדים בע"פ בעת הדיון שהתקיים בבית הדין ביום 7.4.11, להלן החלטתי:

באשר לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה – שלא כפי שניסה לטעון התובע בעת הדיון בישיבת קדם המשפט, מדובר בבקשת תיקון של ממש, שכן, שלא כתגובה לאמור בכתב הגנה המתייחסת, מטבע הדברים, לעילות וטענות אשר כבר נטענו, התובע באופן ברור מבקש להוסיף עילות וסעדים נוספים אשר לא נתבעו בתביעתו ואף להגדיל משמעותית את סכום התביעה מ- 30,000 ₪ ל- 403,800 ₪ .

השימוש במילה "תיקון" אינה פליטת קולמוס בהקשר זה, אלא משקפת את פני הדברים נכוחה, ובודאי שהתובע שמקצועו כפובליציסט ועיתונאי שהכתיבה והשימוש במילה הינה לחם חוקו מודע וחייב להיות מודע לכך.